מהקרבה לריבונות

מערכת העיצוב האנושי חשפה בפניי את מה שהרגשתי באינטואיציה אך לא יכולתי לנסח: כל אחד מאיתנו מגיע עם מפת אנרגיה ייחודית ומטרה ספציפית. מפה זו מכילה הן ביטויים של צל והן פוטנציאל בתדר גבוה. התרשים שלנו ממפה את הנטיות הללו, ומאפשר לנו לבחון אותן בנפרד ולשלב אותן באופן הוליסטי. אינטגרציה זו פותחת הבנה עמוקה יותר—של החיים, היקום, עצמנו, ושל אחרים

העיצוב שלי: צל הקרבה בשירות

בתרשים שלי, ביטוי הצל שלי התבטא בארכיטיפ של חיילת—מישהי שמעוצבת עם יכולות להקריב את עצמה למען השבט שלה. כצ׳לנית מקצועית שהפה להיות רקדנית אקזוטית בגיל 24- ייצרתי מאות אלפי דולרים, לא עבורי, אלא כדי לתמוך בקהילה שלי. העיצוב שלי, עם 26.1 בשמש המודעת שלי ו-45.1 בכדור הארץ המודע שלי, ייעד אותי לצבור משאבים עבור השבט שלי

כשהכרתי את המורה הרוחני שלי, מו, בגיל 23, הרגשתי חיבור מיידי. כפרוג’קטורית עם מרכז סאקרלי לא מוגדר שהתחבר לאנרגיה הגנרטורית שלו, מצאתי את האנרגיה הסאקרלית התוססת שלו ממכרת ומזינה. הקהילה שלו לא התבססה על אהבה מופשטת, אלא על חיים קהילתיים מעשיים. בחיים באשרם שלו, הצרכים הכלכליים המתמידים הפכו למוקד תשומת הלב של כולם. כפרוג’קטורית ללא גבולות בריאים (מאפיין קלאסי של מרכז סאקרל לא מוגדר), נאבקתי לסרב לבקשות כספיות. לעיתים קרובות הרגשתי מנוצלת, בעוד שאני משכנעת את עצמי שהקרבה עצמית היא התקדמות רוחני.

מוטיבציית התמימות וסמכות מודחקת

“מוטיבציית התמימות” שלי (כפי שמשתקפת בעיצוב האנושי שלי) הפכה אותי פגיעה להאמין שלמורה שלי תמיד היה הידע הטוב ביותר. שוב ושוב השתקתי את האינטואיציה שלי—אירוניה, שכן היא הסמכות הפנימית שלי לפי המפה שלי. כפרוג’קטורית עם סינגל דפינישן , פגעתי בעצמי בכך שהעדפתי הכוונה חיצונית על פני הידיעה הפנימית שלי. עם מרכז גרון לא מוגדר, דיכאתי את הקול האותנטי שלי ואת תחושת העצמי האמיתית שלי—הסמכות הפנימית שלי.

במהלך השנים הללו (2000-2016), חוויתי תשישות קלאסית של פרוג’קטורית, מתפקדת כמו גנרטורית על ידי דחיפת האנרגיה שלי ללא מנוחה נאותה. רק בשנת 2006, לאחר שוויתרתי על קריירת הצ’לו שלי במשך שש שנים, חזרתי בהיסוס למוזיקה “רק בשביל הכיף”. למרות אינספור הזדמנויות לבחור נתיבים אחרים, נותרתי מסורה למורה שלי, הופכת אותו למוזה היצירתית שלי ותומכת בו כלכלית תוך כדי שאני שוחקת את עצמי עד תשישו.

התשישות של הסאקרל הלא מוגדר

כשהמורה שלי נאלץ לעזוב ולהתמודד עם קשיים מסויימים בחייו בשנת-2010, המשכתי לפעול על אנרגיה שאולה שהתדלדלה בהדרגה. עד 2016, לאחר שש שנים ללא נוכחותו הפיזית, המרכז הסאקרלי הלא מוגדר שלי היה מרוקן לחלוטין. ובכל זאת, המשכתי להזניח את הסמכות הפנימית שלי, מפתחת את המרירות שהיא סימן האזהרה עבור פרוג’קטורים שאינם מכבדים את העיצוב שלה

כשהתקרבתי לגיל 40, הפחד הספליני שלי (היבט נוסף בתרשים שלי) סוף סוף דיבר בעוצמה שלא יכולתי להתעלם ממנה. מבלי להכיר עדיין את העיצוב האנושי פשוט ידעתי שאני צריכה לעזוב את הסביבה שהגדירה את הזהות שלי. אולפן ההקלטות שהקמתי ב- 2012 העניק לי הצצה ראשונה לאיך האנרגיה שלי מרגישה כאשר אני פועלת באופן עצמאי. המעבר לעצמאות מחוץ לבית ב-2016 היה מפחיד ביותר—כי לא היה לי מושג כמה רחוקה הייתי מלכבד את הסמכות הפנימית שלי למרות שהיא הובילה אותי בסופו של דבר ללוס אנג’לס, לקנאביס, לעיצוב האנושי וליער בו אני גרה עכשיו. הכל עזר ועדייו עוזר לי לזהות את דפוסי התדר הנמוך שלי

מרכז הזהות הלא מוגדר ומציאת בית

לאחר פטירתו של המורה שלי (2019) העיצוב האנושי הופיע בחיי בדיוק כאשר נאבקתי למצוא את מקומי בקהילתו. דרך המפה שלי גיליתי שמרכז הזהות הלא מוגדר שלי גרם לכך שכל סביבה שבה הייתי- הגדירה אותי. מה שהסביר מדוע עזיבת האשרם השאירה אותי ללא תחושת כיוון עצמי. כפרוג’קטורית, נועדתי להיות אאוטסיידרית, לא חיילת, והמאבק שלי להשתייך נבע מהתנהלות בניגוד לעיצוב שלי

היותי זרה בארה”ב גרמה לקהילה של המורה שלי להרגיש כמקום בטוח, והייתי צריכה ללמוד כיצד ליצור ביטחון זה עבור עצמי, לבד. דרך קנאביס והתבוננות פנימית, התחלתי לשתף את המסע שלי בגלוי. היום, בזמן שחבריי ה”חיילים” נשארים נאמנים למורשתו של המורה שלנו, אני בוחרת בריבונות

יישור ויישום כלכלי בהתאם לעיצוב שלי

המצב הכלכלי שלי בשנים האחרונות שיקף את המסע הפנימי שלי עם הערך היחודי שלי. כאדם עם מרכז אגו מוגדר, אני מתקשה לייצר משאבים כאשר איני מיושרת עם התשוקה והלב שלי. איני מאשימה שום איש בעבר שלי—אבל אני בהחלט בוחרת לחפש הבנה בעצם כך שהייחודיות שלי חשובה. כאשר אנו מרוממים את האנרגיה שלנו לפוטנציאל התדר הגבוה ביותר שלה, אנו הופכים אותה לכוח עוצמתי ליצירת הבנה, חיבור, שפע, והערכה לייחודיות שלנו

ככל שאנו מכירים את העיצוב האותנטי שלנו, כך אנו מתעצמים יותר לכוון את חיינו. זה החזון שלי עבור הקולקטיב שלנו—יצירה קולקטיבית שמביאה שגשוג לכל המעורבים- רווח הדדי המותאם לעיצוב של כל אדם

כדי להתמודד עם הסרת ההתניות הבלתי נמנעות (מה שנראה כמו דיכאון למי שאינו מודע), אני זקוקה לאסטרטגיה ברורה המותאמת לאופי הפרוג’קטורי שלי. ההתעוררות שלי לערך העצמי גורמת לי לתהות האם אי פעם ארגיש בטוחה סביב השבט הרוחני ישן שלי תוך כיבוד העיצוב שלי. אני מזמינה יצירה משותפת מתוך כוונת ריפוי, על מנת להזכיר זה לזה את הזוהר הייחודי שלנו ולהשיב כוח מהמקומות שבהם וויתרנו עליו מבלי משים

מה שכולנו רוצים הוא הכרה בעצמנו האותנטיים והערכה לפוטנציאל הגבוה ביותר שלנו. אני עדיין רוצה לתמוך במורשת של המורה הרוחני שלי, אך מתוך מודעות ריבונית—על ידי הבאת מתנות הפרוג’קטורית שלי לקהילה הרחבה שלי. זה מייצג את הביטוי הגבוה ביותר של הפוטנציאל שלי: אהבה עצמית המיושרת עם העיצוב שלי, שיוצרת בסוםו של דבר את הבסיס לריפוי עולמי